פסק-דין בתיק ע"פ 13395-05-11

השופט י' שפסר

שלושה ערעורים שהדיון בהם אוחד, כנגד פסק דינו של בית משפט השלום באשדוד מיום 27.3.11 (כב' השופטת ר' לביא), בגין סדרת עבירות בהן הודו המערערים ועניינן קשירת קשר לפשע, פריצה לכלי רכב בכוונה לגנוב וגניבה מהם, נסיון הונאה בכרטיס חיוב וחבלה במזיד.

המערער 1 נידון בגין 3 אישומים כולם מתאריך 5.3.08, ואילו המערערים 2 +3 נידונו בגין 6 אישומים, משלושה תאריכים שונים בחדשים פברואר - מרץ 2008.

בית המשפט קמא הרשיע את המערערים וגזר עליהם תשלום קנס ופיצוי, מאסר מותנה, התחייבות וצו מבחן.

ליבת הערעור הינה בשאלת הרשעתם של המערערים.

תמצית נימוקי המערערים הינה כדלקמן:

תמצית טענות ב"כ המערער 1 היא, כי המדובר בבחור צעיר שביצע את העבירות כשהיה בן 18 ושלושה חדשים, בן למשפחה נורמטיבית, חייל ששוחרר לאחרונה משירות סדיר בצה"ל, אשר עלה מברית המועצות עם אמו ובלא אביו שנותר שם. הוא סיים 12 שנות לימוד וניגש לכל בחינות הבגרות. תסקיר שהוגש בעניינו חיובי כשמאז ביצוען של העבירות חלפו 3 שנים בהם לא נפתח כנגדו כל תיק נוסף. כן טוען המערער 1, כי חלקו היה קטן מאד ביחס לחבריו, הוא עצמו היה מסייע בלבד, וכי שלוש העבירות שביצע היו כולן באותו יום ברצף אחד, כך שהמדובר במעידה חד פעמית מצידו. משמעות הרשעתו של המערער היא פגיעה באפשרות העסקתו ובא כוחו אף המציא לאחר הדיון, על פי אישור שניתן על ידינו עוד במהלכו, מסמך מעביד כאסמכתא לדבריו.

אף תמצית טענותיו של ב"כ המערער 2 היא לתסקיר חיובי המלמד כי המדובר במערער המתחרט עמוקות על מעשיו, חייל חיובי ומצטיין ששוחרר לאחרונה מצה"ל, בן למשפחת רופאים שעלה מרוסיה בגיל 11, אשר סיים 12 שנות לימוד ונרשם ללימודים קדם אקדמיים. גם הוא ביצע את העבירות בהיותו בן 18 ושלושה חדשים, ומאז ביצוען לא נפתחו כנגדו תיקים נוספים. לדבריו, על אף שהמדובר בששה אירועים משלושה מועדים שונים, הרי שנוכח העובדה שהמדובר בסמיכות זמנים (כשבועיים) ניתן לראות בהן סטיה מהמסלול נורמטיבי בזמן קצר וקצוב ולא כאירועים נפרדים. מכל מקום טוען ב"כ המערער, כי השארת ההרשעה על כנה תפגע במוטיבציה שלו ועלולה לפגוע בעתידו המקצועי, שכן בדעתו יהיה להשתלב בשירות הציבורי.

ב"כ המערער 3 מצטרף לנימוקי עמיתיו, לרבות בדבר סמיכות הזמנים בה בוצעו העבירות ומשמעותה, וטוען בתמצית, כי גם מרשו בחור צעיר שעלה מליטא בהיותו בן 15 וחווה משבר קליטה לא קל.  לדבריו, בשל הרשעתו לא גויס לצה"ל וככל שתוותר ההרשעה על כנה יתוייג כעבריין, דבר שיש בו כדי להפריע לעתידו. גם בעניינו תסקיר חיובי המלמד שלא מדובר באדם בעל דפוסי עבריינות. בהגינותו מסכים הוא כי העונש שהוטל אינו קשה והוא מציע שתמורת ביטול ההרשעה יוגדל היקף השל"צ ואף הפיצוי, הכל על מנת למנוע את הפגיעה בעתידם של המערערים.

ב"כ המדינה מבקשת לדחות את שלושת הערעורים. לדבריה פסק דינו של ביהמ"ש קמא מנומק ועורך אבחנה בין המערערים, תוך שפירט החלטתו לפיה אין מקום להמנע מהרשעתם. המערערים לא הצביעו על נזק בלתי סביר העלול להגרם להם, ונוכח מסכת העבירות, חומרתן וסוגן המהווה מכת מדינה, אין מקום להיעתר לערעורים.

אכן, המערערים שבפנינו מעוררים אהדה ואמפטיה, בהיותם צעירים בתחילת דרכם, בנים למשפחות נורמטיביות אשר עלו ארצה בצעירותם על כל הקשיים הכרוכים בכך. ערים אנו גם לאינטרס הציבורי במתן סיכוי והזדמנות להשתלבות נורמטיבית בחברה, הן לצעירים שכשלו והן בכלל.

יחד עם זאת נראה לנו, כי עניינם של המערערים שבפנינו, לפחות באשר למערערים 2 ו- 3, אינו שונה מעניינם של רבים אחרים ואינו נופל  למסגרת החריגים המצדיקים את קבלת הערעור ואי הרשעתם בדין, וכי הכללים והעקרונות הנוהגים בהנחיית שיקול הדעת בשאלת אי ההרשעה, אינם מלמדים על היותו של המקרה נשוא ענייננו, ככל שנוגע למערערים 2 ו - 3  חריג, באופן המצדיק התערבותנו.

כללי החוק והפסיקה בענין סוגית ההרשעה ידועים, ולא כאן המקום להרחיבם. מי שהודה בביצוע עבירה פלילית או שהוכחה אשמתו - מורשע. "ברירת המחדל" הינה הרשעה, ואי הרשעה הינה חריג לכלל ונקבעת במקרים מיוחדים ויוצאי דופן, בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה, מקרים בהם רב הנזק על פני התועלת: "... ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים" (הש' דורנר ב"פרשת כתב").

האם התקיימו הגורמים הנ"ל המחייבים הימנעות מהרשעה בענייננו? חוששנו שלא. אדרבא, לא התרשמנו מפגיעה חמורה בשיקום המערערים מחד, ומאידך, איננו סבורים שניתן לוותר על ההרשעה מאידך, על רקע סוג העבירות ונסיבות ביצוען, ונוכח העובדה שאין המדובר בעבירה בודדת אלא בששה אישומים שונים, המכילים סדרת עבירות חמורות, שאירעו בשלושה מועדים שונים. הן חומרת העבירות והן נסיבותיהן האישיות של המערערים 2 ו-3 אינם מצביעים איפוא על הצדק להחרגה בעניינם.

באשר לחומרת העבירה, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי אין המדובר ב"מעידה" חד פעמית כפי שניסו ב"כ המערערים לצייר בפנינו, אלא בעבירות מסוג פשע שהצריכו קשירת קשר ותכנון מוקדם של שלשת המעורבים. אין צורך להזכיר גם את התרבות עבירות הרכוש והצורך בהגנה על הציבור ובטחון רכושו, אשר מחייבות לכשעצמן הרתעה ציבורית, באופן שאינו מאפשר ככלל לוותר על ההרשעה.

באשר לנסיבות האישיות של המערערים, זולת אמירות כלליות של ב"כ המערערים בדבר פגיעה אפשרית בעתידם ובמוטיבציה שלהם, לא הונחו בפנינו כל ראיות של ממש, לפיהן יפגע משמעותית עתידם בשל ההרשעה. המערער 2 מצוי בתחילת לימודים קדם אקדמיים. המערער 3 לא גויס כלל לצה"ל ולא נראה כי ההרשעה פגעה ביכולתו להשתלב במקום עבודתו.

ערים אנו לקשיי צעירים בתחילת דרכם.  יחד עם זאת, הטענות בדבר מוטיבציה להתקדם או נזק פוטנציאלי עתידי, נכונות למעשה כמעט לכל תיק ותיק, ואם תתקבל טענה זו במקרה כגון ענייננו, תהיה בכך ללא ספק, פגיעה בשוויון בפני החוק ובמדיניות ענישה שוויונית ככל האפשר ביתר התיקים.

בנסיבות אלה נראה לנו, כי תוצאת פסק דינו של בית המשפט קמא, ביחס למערערים 2 ו- 3, מאוזנת ומידתית, תוך שיקלול ראוי של נסיבות העבירה אל מול נסיבותיהם האישיות, ועל כן, לא מצאנו מקום להתערב בו. 

התלבטנו באשר לעניינו של המערער 1 ואולם בסופו של דבר באנו לכלל דעה שהתמונה לגביו שונה, וכי יש מקום בנסיבות המיוחדות לקבל את ערעורו. ראשית ומבלי שתשתמע חלילה הקלת ראש כלשהי, המדובר בשותף למחצית המקרים בלבד (שלושה ולא ששה כחבריו), אשר אירעו כולם בלילה אחד בתוך רצף של שעות ספורות (ולא בשלושה מועדים שונים). יש יסוד גם לטענה שחלקו בביצוע אותן העבירות בהן היה שותף, היה קטן ביחס לחבריו. נוכח העובדה כי מערער זה חסר כל עבר פלילי ולא נפתחו לו כל תיקים נוספים גם מאז המקרה ועד עתה,  ושלש שנים שחלפו הוקדשו על ידו לשירות צבאי מלא, ניתן איפוא לקבל את המסקנה כי אכן המדובר במעידה חד פעמית מצידו והאירוע נשוא הנדון חריג לאורחות חייו. המערער 1 הוא גם היחיד שהציג פגיעה קונקרטית בעתידו. בנסיבות אלה ועל רקע התסקיר החיובי, נראה לנו כי ככל הנוגע למערער 1, המדובר אכן במקרה מיוחד ויוצא דופן, לפיו יש מקום לאבחן בין עניינו לעניינם של חבריו, לאמץ את המלצת שירות המבחן  ולהימנע מהרשעתו.